קמפיין פרסום חברתי/ קמפיין פרסום מסחרי/ קמפיין פרסום מתחזה-
פרסום מסחרי- המטרה של פרסומת מסחרית היא להניע את הצרכן לרכוש מוצר או ישרות מסוים ולגרום להעדפתו על פני מוצרים אחרים. הפרסומת המסחרית משתמשת ברטוריקה ועושה את מיטב המאמצים המילוליים והבלתי מילוליים לצורך שכנוע.
קמפיין פרסום "מתחזה"- קמפיין זה הוא קמפיין פרסום מסחרי המשתמש במוטיבים אזרחיים וחברתיים במטרה להעלות מודעות לבעיה מסוימת כשהמטרה המוסוות היא העלאת הרווחים.
פרסום חברתי- ככל שאמצעי התקשורת מתפתחים והתקשורת הופכת יותר ויותר לסוכן חיברות משמעותי ביותר המשפיע על הערכים והנורמות, תפיסת העולם והחלטותיו של אדם השפעה זו מנוצלת על ידי חברות מסחריות באמצעות פרסום מסחרי אך גם על ידי גופים ללא מטרות רווח שמטרתם לשווק רעיון או דעות של אדם.
כל הקמפיינים הם פוליטיים ולכן עוסקים בנושאים חברתיים. עובדה זאת נותנת הבנה של סוג הקמפיין, מטרותיו ואופיו. לכל סוג קמפיין יש השפעה אחרת על העם והוא קשור לעבודה שלי בגלל שאני עוסקת בקמפיינים חברתיים.
 

מודל לינארי- מתאר את התקשורת כתהליך קווי חד סטרי שבו המסרים זורמים בכיוון אחד מן המוען אל הנמען. תהליך התקשורת הוא חד כיווני ממוען המסר לנמען. המוען הוא יוזם התהליך והנמען הוא פסיבי וללא יכולת להשפיע על התהליך. אין  משוב, יש השפעה חזקה ישירה, מהירה, אפקטיבית וללא הפרעות . הנמען פסיבי, ספוג.
הקמפיינים שאני חקרתי הם באינסטגרם ואופן המסירה שלהם הוא במודל הלינארי. המוען מעביר את המסר, אין תגובה- זה לא דו שיח אלא קו שבו הנמען מקבל מסרים באופן ישיר וחזק לתוך הטלפון שלו.
 

הבנייה חברתית של מיתוסים- הבניה חברתית היא התהליך בו מעוצבת המציאות על ידי אינטראקציה של חברים בתרבות או בחברה מסוימת. בבסיס המושג נמצאת ההבנה שמה שנתפס כמציאות מוצקה הוא תולדה של דפוסי התנהגות ואינטראקציות חברתיות. דוגמאות מובנות מאליהן של אובייקטים הנוצרים בהבניה חברתית הם משחק ,שפה ,תארים אקדמיים ,כסף ועוד. המונח משמש גם לציין מושגים ששאלת היותם מובנים חברתית שנויה במחלוקת, כמו לאום ,מעמד ,מגדר ,דת ועוד. 
מדובר על הבנייה של מציאות, דעה, "רפיוטיישן" על בסיס מה שהוצג/ מוצג במדיה.
יש להבנייה חברתית של המיתוסים משמעות בעבודה שלי מפני שזה מה שמנסים הפוליטיקאים לעשות בשני הצדדים של הדילמה.
 

הכחדה סימבולית-  אחת הטכניקות הנפוצות להדרה של קבוצות חלשות ממוקדי כוח נקראת הכחדה סימבולית. הכחדה סימבולית היא ייצוג מצומצם או מינימלי או מעוות ושלילי של קבוצות מסוימות. ע"י כך אמצעי התקשורת מחזקים את הלגיטימציה לשייך אותה קבוצה כזכאית לייצוג שוויוני. כלפי הצופים הייצוגים בתקשורת מסמלים את הקיום במציאות אך גם להפך, העדרות של קבוצה מסוימת מהתקשורת משמעותה גם הכחדה מהמרחב הציבורי.
עצם הייצוג של קבוצה נותן את המעמד שלה בחברה. לדוגמא, "הערבים נוהרים לקלפיות" זהו ייצוג של הקבוצה הערבית המדינה שנותן קונוטציה שלילית על קבוצה זו וכך הקבוצה גם תיתפס בחברה. זו ההשפעה של הקמפיינים הפוליטיים.
 

ספירלת השתיקה- תאוריה בחקר התקשורת לפיה אמצעי התקשורת יכולים להשפיע משמעותית על דעת הקהל החברתית, בכך שהם יוצרים אשליה של דעה רווחת, אשר נתפסת בעיני הציבור כ"הדעה המקובלת" וכ"דעת הרוב". מהלך זה גורם לאדם הבודד לחוש שדעתו היא בעמדת מיעוט, ולהצניע אותה. כך נגרם, על-פי התאוריה, "אפקט דומינו" המביא בסופו של דבר לשינוי במציאות עצמה.
זהו הצד השני של "סדר יום". המושג הזה מדבר על הסתרת מידע, אי העלאת מידע. בעצם, מניעת עלייה של קבוצה לסדר היום וכך היא תיראה בחברה. גם מושג זה קשור לשני הצדדים של הדילמה מפני ששניהם (גם אם כן וגם אם לא בכוונה), מסתירים, לא מתייחסים לקבוצה מסוימת וכך היא נשארת מחוץ לשיח הישראלי.
 

סדר יום- תפיסה זו מצביעה על הדרך שבה אמצעי התקשורת משפיעים על החברה; הציבור לומד על החשיבות המיוחסת לנושא זה או אחר מתוך הדגשים באמצעי התקשורת. כמות הדיווח ומידת הדיון בנושא מסוים קובעים את היקף תשומת הלב שלה הוא זוכה בקרב צרכני התקשורת ואת מקומו בסדר היום הציבורי. בכוחה של המדיה לקבוע את חשיבותם של הנושאים העולים על סדר היום הציבורי, להעלות נושא לדיון או להסתירו. 
שני הצדדים של הדילמה רוצים ומנסים בעזרת הקמפיינים שהם מוציאים להעלות את דמותם, דמות המפלגה לסדר היום. לסדר היום יש השפעה רחבה וכל הפוליטיקאים רוצים שיהיה להם זמן מסך. מהצד של הקמפיינים השליליים, פרסום של הקמפיינים הללו יגרמו להעלות אותם מהר לסדר היום ומהצד של הקמפיינים החיוביים, פרסום של תוכן מעניין ואמיתי יכול לגרום לכך שיעלו אותם לסדר היום.
 

אובייקטיבי-היכולת להביא חדשות בצורה אובייקטיבית ונטרלית. העיתונאי חייב להמנע מהבעת דעה אישית, תחושות, סולידריות עם הנושאים או סלידה מהם, קרוב ככל האפשר לאמת הממשית. התפקיד העיקרי של העיתונאי היא לספק מידע ולהניח לצופים להגיע לבד למסקנות משלהם.
לעובדות ולמסרים אובייקטיבים יש משמעות בכך שנותנים לפוסט אמינות, פחות מערבים רגש וניסיון להסית את הקהל. מסרים אובייקטיביים יכולים לגרום לקהל לחשוב בכמה דרכים אך פחות מעורב הרגש.