פרסמת ולא עשית- הצלחת/ ד"ר יריב בן- אליעזר

א) סיכום תמציתי של המאמר

המאמר מדבר על השינויים שעברה התקשורת ועל יחסי התקשורת והפוליטיקאים, יחסי התקשורת הטלוויזיונית והפוליטיקה.
בעבר, עיקר התקשורת היה דרך העיתונים. משמע, מספר מועט של אנשים היו אלו שהחליטו מה העם ידע ומה לא, היה לפוליטיקאים כריזמה שנבעה מהריחוק ומהעובדה שסוקרו בעיקר בתחומם הפורמלי (העיתון הוא לא כמו הטלוויזיה) ומה שנכתב בו נשאר. לעומתו, הטלוויזיה שונה בהחלט, היא יותר דמוקרטית. היא יכולה להפיץ מידע באופן רחב ומהיר יותר והיא נותנת לפוליטיקאי ליצור מין כימיה עם הצופים (מה שפחות התאפשר בעיתון). הדבר גרם לשינוי אדיר. הוצגו החיים האישיים של הפוליטיקאים ולא רק התחום הפורמלי שלהם מה שגרם, כפי שמצוין לעיל, לאיבוד הכריזמה ולשינוי מטרת הפוליטיקאים בתקשורת. הם היו צריכים להסתגל או להעלם. לתחום הפורמלי של הפוליטיקאים קוראים "תחום קדמי" ולתחום הלא פורמלי קוראים "תחום אחורי". כניסת הטלוויזיה שינתה את ההתעסקות מתחום אחד לשני. בנוסף, נוצרו יחסים הדדיים בין התקשורת והפוליטיקאים- שני הצדדים מרוויחים ושני הצדדים צריכים זה את זה. צד אחד צריך זמן מסך, בייחוד בתקופת בחירות והצד השני זקוק לרייטינג. אם הפוליטיקאי לא יספק את הרייטינג, יירד הרייטינג שלו עצמו כי כבר לא יוכל להיות חלק מהתקשורת הטלוויזיונית. בעצם, העשייה הפרלמנטרית לא הפכה לפקטור היחידי- אם היא לא הייתה מלווה לתקשורת, לא היה יוצא לפוליטיקאי כלום מזה. עשית ולא פרסמת- נכשלת.
ביחסים הללו, של התקשורת והפוליטיקה יש עוד תופעה, בעייתית. התופעה היא תופעה של טובות אישיות, חייבים אחד לשני, עשיתי לך אז תעשה לי. הבעיה ביחסים הללו היא שהציבור יכול להיפגע מהם ולא לקבל תמונה מלאה על נושא/ סיטואציה ובכך לפגוע בשיקול דעתם ולהטות אותה. דוגמא טובה למציאות מעורפלת שנוצרה היא דימוי תפקיד התקשורת והתפקיד של ממשל נתניהו בכך. אנשי התקשורת רואים את תפקידם החברתי בדיווח על מחדלים ומעשים, כדי לסייע לציבור לגבש עמדה וכדי להעלות לדיון נושאים שנויים במחלוקת, נתניהו וממשלו רואים בתקשורת מכשיר לקידום מטרותיהם, האישיות והמדיניות. לכן, הם מאשימים את התקשורת בחוסר פטריוטיות, במתן שירותים לאופוזיציה ולאינטרסים של אויבי המדינה ומדביקים לתקשורת את התואר "שמאלנית" (תואר שקטלגו בתור קללה).
המאמר מסתיים בהמלצה לעתיד. הוא אומר שאנחנו חייבים לדעת להבין ולהפריד לבד מה חשוב ומה לא, כי יש יותר מדי משניהם. 

​

ב) איך המאמר קשור לעבודה

• מסביר ומראה לנו מהו תחום קדמי ומהו תחום אחורי

• מראה לנו את השינויים שקרו בתקשורת ואת ההשלכות של פלטפורמה יותר אישית ופחות פורמלית (טלוויזיה אך אפשר לקשר לאינסטגרם, הפלטפורמה שנבדקה).

 

ג) הפנייה למאמר וחיבור לנושא העבודה, לדילמה

 

• "כל פוליטיקאי מתחיל יודע ש"שם המשחק" הוא חשיפה תקשורתית, ובמיוחד בתוכניות האירוח הפופולריות. בצבא היה נהוג לומר ש"עשית ולא פרסמת - נכשלת", אבל "פרסמת ולא עשית - הצלחת". הקביעה הצינית תורגמה היטב ליחסי תקשורת-פוליטיקאים, שכן אלה יודעים שעבודה ציבורית, ותהא הקשה ביותר, לא תסייע לבחירתם אם לא תלווה בחשיפה מרבית בתקשורת והיכולת להתחבב על הצופים."
  פסקה זו קשורה לנושא העבודה ולדילמה מפני שהיא מראה לנו שהפוליטיקאים חייבים להראות מה שעשו או שלא תהיה לזה שום משמעות המשמעות, היא שהם צריכים את הרייטינג וזאת מסקנה חשובה.
   

• "כשנכנסה הטלוויזיה למשחק, היא קרבה את הפוליטיקאים לציבור, בהיותה מדיום שכופה אינטימיות עם הצופים. כך החלו הפוליטיקאים להיחשף במישור הבלתי פורמלי של תפקודם.
  ארווין גופמן קרא למישור הפורמלי "תחום קדמי" ולמישור הבלתי פורמלי  "תחום אחורי". וכך בעידן הדפוס היה התחום האחורי חסוי, ואילו בעידן הטלוויזיה, הוא הפך לתחום הדומיננטי. התוצאה העיקרית של חדירת הטלוויזיה לתחום האחורי היא הצגת הפוליטיקאים כבני אנוש בעלי חולשות ומעלות רגילות."
  פסקה זו קשורה לנושא העבודה ולדילמה בכך שמסבירה לנו מהו תחום קדמי ומהו תחום אחורי, שני מושגים שחשובים לעבודה. בנוסף, היא מסבירה מה הקשר של התקשורת האישית יותר למושגים הללו.

​
 

קמפיין חיובי וקמפיין שלילי/ משרד החינוך 

א) סיכום תמציתי של המאמר

המאמר מדבר על סוגי קמפיין- חיובי ושלילי.
פרסום חיובי הוא קידום ההיכרות עם המועמד והבלטת התכונות האידיאליות שלו.
פרסום שלילי הוא פרסום אשר נועד להטיל ספק בהתאמה של היריב. פרסום שלילי הוא הדרך הנפוצה מאז שנות השמונים בגלל בעיקר הפלטפורמה שהשתנתה (המדיה הופכת לאישית, גורמת למרדף אחרי רייטינג, בעלת יכולת להניע ולשכנע בוחרים על-ידי הדגשה סלקטיבית של אלמנטים ספציפיים).

קהל היעד של קמפיין שלילי הוא בעיקר קבוצת המתלבטים, שלא החליטו באיזה צד לבחור עדיין, ככל שיש יותר מהם הקמפיין יותר שלילי בדרך כלל.
קמפיין שלילי עובד על קהל יעד זה כיוון שהוא מעורר רגשות ותגובות, בעוד שקמפיין חיובי בדרך-כלל לא מוציא אנשים מאדישותם.
הקמפיין השלילי ממעיט לנתח ניתוחי עומק ומייצג יותר את "הבידור פוליטי", מתמקד באישיותם של המועמדים ולא בהיבטים הרעיוניים של פעילותם, ככל שמועמד חזק יותר בציבור ופופולרי יותר כך הוא זקוק פחות לקמפיין שלילי. אלו שישתמשו בקמפיין זה הם מועמדים שנמצאים אחרי תקופת הבחירות או מצפים להפסד או אלה שאין להם משרה או תפקיד לסכן. בנוסף, מועמדים שהשתמשו מולם בקמפיין שלילי, ישתמשו גם הם.
לגבי תקופת הבחירות, סמוך למועד הבחירות מועמדים ישתמשו בקמפיין שלילי יותר.
לתקשורת תפקיד מכריע בעליית שכיחות השימוש בקמפיין שלילי. היא מחפשת רייטינג משמע, מידע ומועמד שיהיו שליליים יותר יהיו בעלי סיכוי רב יותר למצוא במה באמצעי התקשורת (שזהו דבר משמעותי למועמדים).
פרט לשיקולי הרייטינג, לתקשורת יש גם אמות מידה מקצועיות שבמסגרתן היא רואה את עצמה כנותנת שירות לציבור, מביאה בפניו את המידע שחשוב לו לדעת כאזרח במדינה. מתוך אמונותיה היא חושפת מידע על המועמדים ובין היתר מידע שלילי. כך, התקשורת לוקחת חלק בקמפיין השלילי מבלי להיות חלק מהמערך הפוליטי, אבל חשיפותיה משרתות צד זה או אחר במערכת הבחירות והן משמעותיות.  
 

ב) איך המאמר קשור לעבודה

• הדילמה שלי מדברת על פרסום חיובי ופרסום שלילי, כבוד וממלכתיות מול רייטינג. המאמר נותן לנו להבין את המאפיינים של כל סוג פרסום ומתי הוא מופיע בדרך כלל.

• המאמר נותן לנו להבין את המניע לשימוש בקמפיין שלילי ומקשר את התקשורת החדשה והאישית יותר (שאפשר לקשר אליה בין היתר את אינסטגרם, המדיה שבה השתמשתי בחקר).

 

ג) הפנייה למאמר וחיבור לנושא העבודה, לדילמה

כל המאמר קשור ישירות לנושא העבודה, לדילמה בעצם היות והוא מדבר על המושגים העיקריים בה והם סוגי הקמפיינים. למרות זאת, אציג מספר חלקים מייצגים.

• "ככל שמועמד חזק יותר בציבור ופופולרי יותר בסקרי התמיכה, כך הוא זקוק פחות לקמפיין שלילי. בקמפיין שלילי ישתמשו כאשר המועמדים נמצאים אחרי תקופת הבחירות, או כשהם מצפים להפסד.
  מאחר שרווחת האמונה כי קמפיין שלילי מועיל, אבל טמון בו סיכון אסטרטגי מסוים, סמוך למועד הבחירות מועמדים ישתמשו בקמפיין שלילי בהיקף נרחב יותר.
  מועמדים שאין להם משרה או תפקיד לסכן או להפסיד, ישתמשו יותר בקמפיין שלילי.
  מועמדים אשר מתחריהם השתמשו נגדם בעבר בקמפיין בחירות שלילי - גם הם ישתמשו, וביתר שאת, בקמפיין שלילי."
  
  פסקה זו קשורה לעבודה בכך שהיא אומרת לנו מה המניע של כל אחד מהמועמדים להשתמש בסוג קמפיין מסוים (היא אומרת לנו מה הסיבה). 

 

• "ממעט לנתח ניתוחי עומק, ומייצג יותר את "הבידור פוליטי" ("אינפוטיימנט");
  מתמקד באישיותם של המועמדים, ולא בהיבטים הרעיוניים של פעילותם."
  
  בפסקה זו כתוב מהם המאפיינים של הקמפיין השלילי. היא קשורה לדילמה בכך שהיא מסבירה לנו מה זה קמפיין שלילי יותר לעומק ונותנת לנו להבין את הקשר של סוג הקמפיין לפלטפורמה באופן פשוט.

 

 

רשת הריגול/ יעל מרום

א) סיכום תמציתי של המאמר

המאמר מתחיל בכך שבעזרת פייסבוק הפוליטיקאים מעוניינים לשלוט בסדר היום ומצב הרוח האישי והלאומי ולהשפיע על החלטות ההצבעה שלנו.
כדי להגיע לזה, המפלגות צריכות לעשות קמפיינים מעולים. לקמפיין בחירות רשתי יש שתי שכבות עיקריות. הראשונה כוללת את איסוף מידע וניתוחו, השניה כוללת התאמת המסרים תוך שימוש במידע שנאסף. יש דגש מיוחד ששמים קמפיינים על הימים שלפני יום ההצבעה, במצב האידיאלי לקמפיין כבר יש בשלב זה מידע אישי על כל בוחר ואז המפלגה יכולה להעביר את המשאבים שלה למקומות שהם יועילו בהם.
דרך פייסבוק המפלגות יכולות להגיע למידע שהן צריכות, כי פייסבוק יודע. לפייסבוק יש קבוצות של אנשים שהם יודעים בוודאות מה הם. את המידע על האנשים מזינים לאלגוריתמים של למידה ועכשיו כשמגיע משתמש חדש אפשר להשוות אותו לקבוצות השונות ולפי רמת הדמיון המחשב נדע מה הוא (תלוי כמובן בפעילות שלו. יותר פעילות, יותר מדויק).
קמפיין רשת טוב מצליח לא רק להכתיב סדר יום אלא גם מצב רוח, ותחושה של מומנטום, לפני יום הבחירות וגם במהלך היום עצמו. מאחר ורוב הציבור צורך את רוב המידע שלו מהדיגיטל, הקמפיינים יכולים, אם נעשו בצורה טובה, לעבור גם לתקשורת וזה טוב למפלגות. 

ככל שיום הבחירות מתקדם, כך המאמצים של המפלגות להוציא מצביעים לקלפי הופכים לנואשים יותר לכן אנחנו רואים את הטירוף בשעות האחרונות. קריאות גוועלד. הרבה פעמים, במדינה שלנו שבה יש אפס תקווה, הדרך היא לאיים עליהם שיקרה משהו נורא אם הם לא יעשו את זה. כל מפלגה יודעת של'בייס' שלה יש מכנה משותף תרבותי-שבטי שלא קשור ישירות לפוליטיקה. כשאנחנו מדברים על אנשים שלא מצביעים, צריך לפגוע להם במקום רגיש ובדרך כלל המסרים האלה יהיו גזעניים ואף שליליים, כל מה שיגרום לכך שנצליח להוציא אנשים מהבתים.

למה לצעוק מסרים כמו גוועלד ולא מסר של תקווה? זה סיכון גדול מדי למפלגות.
בנוסף, עוד טקטיקה שנוקטות המפלגות בשעות האחרונות היא דיכוי הצבעה. גם זה נעשה בדרך שהיא שלילית ומורידה תקווה ובכך משפיעה על האנשים שרוצים שלא יצאו להצביע.

כפי שצוין, השליליות גורמת לאנשים לפעול ולחשוב בדרך שונה. זה גם מה שטרולים עושים, הם מגיבים כל הזמן ובצורה שהיא שלילית ונועדה בעיקר להטריד את הצד השני ולייצר הרגשה שהשיח נוטה לכיוון מסוים. ובכך, הם משנים את החשיבה כלפי האיש, הגוף שכלפיו הם הופנו...

אנחנו מושפעים ממספר הלייקים שמשיג כל סטורי, ציוץ או פוסט, והיום בישראל אם לפוסט יש מאה אלף לייקים אז הוא יגיע לחדשות וכך ניתן להשתלט על סדר היום הציבורי.

מספר הלייקים והעניין הציבורי שנושא מסוים מקבל הוא שקרי וכפוף לאינטרסים. העובדה היא שהכל זה פשוט ניסיון לדחוף לנו רעיונות לראש ולהשפיע עליו.

ב) איך המאמר קשור לעבודה

• מסביר לנו על העובדה והחשיבות של הפוסט ככלי פרסומי ואת ההשפעות הפרסומיות שיכולות להיות לו.

• הקשר של הקמפיינים ברשת והתקשורת.

ג) הפנייה למאמר וחיבור לנושא העבודה, לדילמה

• "כולם מדברים על פייק ניוז, אבל לא הכותרת היא מה ששקרי אלא מספר הלייקים והעניין הציבורי שנושא מסוים מקבל. איך נקבע מה בכלל מעניין את הציבור. והעובדה היא שהכל זה פשוט ניסיון לדחוף לנו רעיונות לראש".
  
  הפסקה קשורה לעבודה בכך שהיא מראה לנו ומסבירה לנו שבסופו של דבר, הפוליטיקאים רוצים לדחוף לנו רעיונות לראש לטובתם.

 

• "הציבור צורך כיום את רוב המידע שלו דרך הדיגיטל, אבל כשעושים את זה נכון אז מהדיגיטל המסר שלנו מצליח להגיע לאולפני חדשות הערב או לכותרות העיתונים".
  
  הפסקה קשורה לעבודה ולדילמה בכך שמסבירה לנו את החשיבות של קמפיינים ברשת והתועלת שהם יכולים להביא לפוליטיקאי. בנוסף, הפסקה מראה לנו את ההשפעה שיש לקמפיינים הללו על סדר היום.