סיכום ודיון

לקרוא לזה סיכום?

מסקנות

מסקנה מס' 1- יותר פוסטים שליליים

הממצאים מראים שיש יותר פוסטים שליליים מאשר חיוביים, אבל לא בפער גדול (45 מתוך 90 פוסטים שליליים לעומת 32 מתוך 90 פוסטים חיוביים). המסקנה היא שפוסטים שליליים הם כלי שפוליטיקאים מעדיפים להשתמש בו, ככל הנראה משיקולי רייטינג.
שיערתי שמספר הקמפיינים השליליים יהיה גדול ממספר הקמפיינים החיוביים והממצאים תואמים להשערה זו. פרסום חיובי זה סוג פרסום שמקדם את ההיכרות עם המועמד ומבליט את התכונות האידיאליות שלו. פרסום שלילי הוא דרך הפרסום המקובלת היום והוא נועד להטיל ספק בהתאמה של היריב. ככל שמועמד חזק יותר בציבור ופופולרי יותר בסקרי התמיכה, כך הוא זקוק פחות לקמפיין שלילי (מתוך המאמר " קמפיין חיובי וקמפיין שלילי"). ראינו זאת גם בממצאים- ליברמן הוא המשתמש העיקרי בקמפיינים שליליים (17 פוסטים מתוך 30) והוא גם ה"חלש" מבין הפוליטיקאים שנבחנו.

חשוב לציין שזוהי לא תופעה שולית והיא חוזרת על עצמה אצל כל הפוליטיקאים, כל אחד בסדר גודל שונה, בהתאם למאפייניו האישיים ולצרכיו השיווקיים.
בנוסף, אנחנו יודעים שלקמפיינים שליליים יש השפעה על הציבור ועל העלייה של הקמפיינים לתקשורת ולסדר היום הציבורי דבר שמתרגם את עצמו בבחירות.

מסקנה מס' 2- הפוסט הוא כלי פרסומי

מתוך הממצאים ראינו כי הפוסט הוא כלי פרסומי לכל דבר. הפוליטיקאי עצמו מוצג כמותג, הפוליטיקאים לא העלו בעיות חברתיות ומסרים שיגרמו לשינוי חברתי.
למרות המאפיינים המאוד אישיים של הפלטפורמה שבעצם למנהיג גישה ישירה לעוקביו והוא יכול להעביר באופן בלתי אמצעי איזה מסרים שהוא רוצה, אף אחד לא בחר להשתמש באינסטגרם לקידום עשייה חברתית ושינוי חברתי אלא למטרות פרסומיות בלבד (72 פוסטים מתוך 90 לא מעודדים את הקהל לעשייה).
לדוגמא נוספת, ביבי נאם ברוב הפוסטים שהעלה (16 מתוך 30) דבר שמדגיש את העבודה הפרלמנטרית שלו ואת התחום הקדמי ובכך שיווק את עצמו ולא מעבר. גנץ וליברמן אפילו את זה לא עשו וברוב הפוסטים שהעלו הם לא עושים שום פעילות.

בעשור האחרון הפכו הרשתות החברתיות לכלי תעמולה אימתני ורב השפעה, שמכריע בחירות וחורץ גורלות של מדינות ולכן כולנו מבינים את הכוח שיש לאינסטגרם. בעזרת המידע שפייסבוק מחזיקה עלינו אנחנו נתונים למניפולציות שיווקיות ולניסיונות להשפיע על המציאות שלנו, גם ובעיקר בתקופת הבחירות ויכולים לנסות לשנות את דעותינו ולכן, בגלל ההשפעה העצומה של הפלטפורמה על המשתמשים בה- הפוסט הופך כלי פרסומי שמנסה לדחוף לנו רעיונות לראש (יעל מרום, "רשת הריגול").
*מעניין לראות שלמרות שהפוליטיקאים עושים שימוש בפלטפורמה חברתית בעלת יכולות מסויימות (פילטרים, אימו'גים) שהציבור נוטה להשתמש בהם, הם בוחרים לא לעשות בהם שימוש בכלל. אולי בשל הממלכתיות והרצינות. הם עדיין רוצים להיות "מעל" העם באופן מסויים וזה שומר על המעמד שלהם.

דוגמא לפוסט שלילי שהעלה גנץ-

דוגמאות לפוסטים ככלי פרסומי-

-דוגמאות להדגשת התחום האחורי ולרדיפת רייטינג

מסקנה מס' 3- התנהלות כללית של הפוליטיקאי מהזן החדש

41 פוסטים מתוך 90 מעלים לצופה רגשות שמאפיינים מנהיגות. בעצם, הם מעצימים את המפרסם ומפה אנחנו יכולים להסיק שההתנהלות הכללית היא של פוליטיקאי מהזן החדש- הפוליטיקאי הוא במרכז.
בסך הכל ישנם 51 פוסטים שמעלים רגשות חיוביים כלפי הפוליטיקאי ו 39 פוסטים שמעלים רגשות שליליים. הממצא לא בהכרח נוגד את ההשערה שלי- שיהיו יותר פוסטים שליליים, רודפי פרסום מאשר חיוביים ומשבחים בגלל שיכולים להיות פוסטים שמעלים רגשות חיוביים כלפי הפוליטיקאי המפרסם ועם זאת הם שליליים ו"מלכלכים" על פוליטיקאים אחרים.

סקירת הספרות שלי היא סקירת ספרות מצומצמת יחסית וכללה שלושה מאמרים ולא היה בה את המידע שקשור למסקנה זו.
המסקנה מעידה שבכחצי מהפוסטים, הפוליטיקאי שם את עצמו במרכז ולכאורה זהו קמפיין חיובי רק שבפועל ההתייחסות לעצמו היא התייחסות רודפת רייטינג ולא קשורה לעשייה הפוליטית החיובית שלו.
הפוסטים שפרסמו ליברמן וביבי הם דוגמא לפוסטים שמאפיינים פוליטיקאים מהזן החדש, הפוסט שהעלה גנץ הוא דוגמא לפוסט שמעלה רגשות חיוביים כלפי הפוליטיקאי שהעלה אותו אך תוך כדי הוא גם שלילי כלפי בנימין נתניהו.

דוגמא ל"סילוף המציאות" ולזה שהפוליטיקאי באמת לא תמיד אומר אמת

מסקנה מס' 4- הפוליטיקאים לא תמיד אומרים אמת

ברוב הפוסטים, 38 מתוך 90, יש שימוש ביותר דעות מעובדות (או רק דעות, ב21 מהם) לעומת 36 פוסטים ניטרליים ו16 פוסטים עם יותר עובדות.
מה שאנחנו רואים זה שהפוליטיקאים בוחרים להציג דברים שהם לא דווקא נכונים באופן די רגיל ויומיומי, זהו דפוס חוזר אצל שלושת הפוליטיקאים וזה לא מקרי. מסקנה זו לא עלתה במבט מרפרף בפוסטים אלא לאחר חקירה. הקהל שצופה בפוסטים אלו ביום יום, מרפרף בפוסטים ולכן לא תמיד מבדיל בין דעה לעובדה ושם לב לטשטוש בין השניים.

בפלטפורמות החדשות של שיווק, עקרונות האידיאולוגיה נדחקו לטובת הדימוי האישי של הפוליטיקאי ויכולתו ליצור "כימיה" עם הצופה. בנוסף, בולטת חשיבות הדימוי שמקרין הפוליטיקאי יותר מהמדיניות שלו ועקרונותיו (ד"ר יריב בן-אליעזר, "פרסמת ולא עשית- הצלחת").
סוגייה זו תקפה גם לפוסטים חיוביים וגם לפוסטים שליליים. הקהל לא יודע, בשני המקרים אם מקורו של הפוסט הוא עובדות.